החלטה בתיק בש"פ 4109/13

1.             לפניי עררים הדדיים של המאשימה (להלן: העוררת) ושל הנאשמת בת"פ 55558-12-11 (להלן: המשיבה), על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט נ' אבו טהה), בצ"א 15202-09-12, מיום 9.5.2013, שבמסגרתה התקבלה, באופן חלקי, בקשתה של המשיבה לעיין בחומרים שונים, המהווים לטענתה "חומר חקירה", לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי או החוק).

           ביום 10.6.2013, הוריתי, לבקשתה של העוררת, על עיכוב ביצוע החלטתו של בית-המשפט המחוזי, עד להכרעה בעררים, אשר הגישו הצדדים לבית-משפט זה.

עובדות כתב האישום שהוגש נגד המשיבה

2.             ביום 29.12.2011, הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, נגד המשיבה, כתב אישום הכולל 6 אישומים, ובמסגרתו ייוחסו לה העבירות הבאות: זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (ריבוי עבירות); שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 לחוק העונשין (ריבוי עבירות); קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין (ריבוי עבירות); גניבה בידי עובד, לפי סעיף 383(א)(1), בקשר עם סעיף 391 לחוק העונשין (ריבוי עבירות); 6 עבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד, לפי סעיף 423 לחוק העונשין; ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא, בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין; ניסיון לגניבה בידי עובד, לפי סעיף 383(א)(1), בקשר עם סעיפים 391 ו-25 לחוק העונשין; ו-2 עבירות של אחסנת מידע כוזב, לפי סעיף 3(א)(1) לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995.

3.             בחלק הכללי של כתב האישום נטען, כי החל מיום 1.4.2000 ועד ליום 27.1.2010, עבדה המשיבה כחשבת שכר רשתית, ברשת המלונות "ישרוטל" (להלן: החברה או  הרשת), ובמסגרת תפקידה זה, היא הופקדה על הכנת משכורותיהם של עובדי החברה בשבעת מלונות הרשת בעיר אילת. בכלל זה, היתה המשיבה ממונה על הליך תשלום שכרם של עובדי הרשת, אשר קיבלו את משכורתם (וכן תשלומים אחרים, כגון מפרעות שכר ו"גמר חשבון"), בכסף מזומן או בהמחאות. במסגרת זאת, הפיקה המשיבה את תלושי השכר והזינה את נתוני השכר אל מערכת המחשב של החברה. לאחר מכן, הדפיסה המשיבה את ההמחאות, שבאמצעותן שולמו השכר או התשלומים האחרים, והעבירה אותן לחתימתם של מורשי החתימה בחברה. לאחר שנחתמו ההמחאות, הן הועברו, על-ידי המשיבה, לידי הקופאית הראשית של החברה, כדי שזו תפרע אותן בבנק ותקבל תמורתן כסף מזומן, אותו העבירה המשיבה, באמצעות מחלקת משאבי האנוש, לידי העובדים. בנוסף לכך, הופקדה המשיבה על הכנת פקודות שכר חודשיות, כחלק מהוצאות השכר של החברה, לצורך הזנת הנתונים למערכת הנהלת החשבונות של החברה.

           במסגרת האישום הראשון טוענת העוררת כי, במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, הועסקו במלונות הרשת באילת עובדים רבים, בעיקר ממוצא סודני, אשר קיבלו את משכורתם (וכן תשלומים אחרים) במזומן. במסגרת תפקידה, הכינה המשיבה, מידי חודש, רשימה מפורטת של אותם עובדים המקבלים את משכורתם במזומן, ולאחר מכן היא הכינה, בעבור כל עובד ברשימה, מעטפה ריקה שעליה רשמה את שמו ואת סכום המזומן שיש לשלם לו - בהתאם לרשימה הכללית שהכינה. לאחר זאת, הדפיסה המשיבה המחאה בסכום הכולל, שאותו יש לשלם לעובדים בכסף מזומן, בהתאם לרשימה שהכינה, והעבירה אותה, ביחד עם הרשימות הנ"ל, לחתימתם של מורשי החתימה בחברה. לאחר שנחתמה ההמחאה, העבירה אותה המשיבה לידי הקופאית הראשית של ישרוטל, אשר המירה אותה בבנק לכסף מזומן. את הכסף המזומן, חילקה הקופאית הראשית (לעיתים לבדה ולעיתים בסיועה של המשיבה או בסיועם של אחרים) למעטפות שהוכנו מבעוד מועד. את אותן מעטפות, לקחה המשיבה למשרדה, ומסרה אותן לנציגי מחלקת משאבי האנוש של המלונות, כדי שיעבירו את התשלום המזומן לידי העובדים.

           בכתב האישום מתוארים (בטבלה א') 282 מקרים, שבהם זייפה, לכאורה, המשיבה את הרשימות שהכינה, בכך שהוסיפה להן שמות אנשים, שמעולם לא עבדו במלונות הרשת או שהעסקתם כבר הסתיימה, או שמות של עובדים שכלל אינם מקבלים את משכורתם במזומן. על יסוד רשימות מזויפות אלה, הכינה הקופאית הראשית, מבלי שהיתה מודעת לאמור לעיל, מעטפות עודפות עם כסף מזומן, אשר נועדו לתשלום משכורתם של אותם עובדים פיקטיביים, אותן נטלה המשיבה לעצמה. בדרך זו, כך נטען, קיבלה המשיבה במרמה סכום של 2,889,466 ש"ח.

•            במסגרת האישום השני נטען, כי בין יתר תפקידיה, הופקדה המשיבה על תשלום מפרעות שכר לעובדים, בסכום של עד 50% מגובה משכורתם. לאחר שקיבלה המשיבה, בדואר האלקטרוני או בקובץ מחשב, רשימה של בקשות למפרעות, היא הדפיסה המחאות בסכומי המפרעות והעבירה אותן, ביחד עם רשימת הזכאים, לחתימתם של מורשי החתימה בחברה. במקרים שבהם תשלום המפרעה נעשה במזומן, העבירה המשיבה את ההמחאות לקופאית הראשית, שהמירה אותן לכסף מזומן. את הכסף המזומן העבירה המשיבה לידיהם של נציגי מחלקת משאבי האנוש של המלונות, לצורך חלוקתו לעובדים. את ספחי ההמחאות העבירה המשיבה למחלקת החשבות  של הרשת, כדי שינכו משכר העובדים הנ"ל את סכום המפרעה שקיבלו.

           בכתב האישום מתוארים (בטבלה ב') 389 מקרים, שבהם זייפה, לכאורה, המשיבה רישומי מחשב ומסמכים שונים, באופן שבו הוסיפה לרשימות המקוריות, שמות של עובדים שכלל לא ביקשו מפרעה, או שמות אנשים שמעולם לא עבדו במלונות הרשת או שהעסקתם בחברה כבר הסתיימה, ובכך היא יצרה מצג שווא כלפי ישרוטל, לפיו אותם אנשים ביקשו מפרעה, ובקשתם אושרה. את המעטפות, שבתוכן כספי המפרעות לאותם עובדים פיקטיביים או אלו שכלל לא ביקשו מפרעות, נטלה המשיבה לכיסה, ואילו לחשבות השכר, היא העבירה רק את ספחיהן של ההמחאות, כפי שהופיעו ברשימת המפרעות המקורית. בדרך זו, קיבלה המשיבה במרמה, סכום של כ-1,717,728 ש"ח.

           מעובדות האישום השלישי עולה, כי בהיות המשיבה אחראית על תשלום "גמר חשבון" לעובדים, שסיימו את עבודתם בחברה, היא קיבלה, בדואר האלקטרוני, רשימות של עובדים, שעתידים היו לסיים את עבודתם בחברה. לשם כך, הפיקה המשיבה תלושי שכר בגובה הסכום שהרשת הייתה חייבת לכל אחד מאותם עובדים, והדפיסה המחאות באותם סכומים. לאחר מכן, העבירה המשיבה את ההמחאות למורשי החתימה בחברה, ולבסוף היא העבירה את ההמחאות לאותם עובדים.

           בכתב האישום מתוארים (בטבלה ג') 34 מקרים, שבהם זייפה, לכאורה, המשיבה רישומי מחשב, באופן שבו היא הוסיפה לרשימות שהועברו אליה, לצורך "גמר חשבון", שמות של עובדים שככל לא התבקש כי יבוצע בעניינם גמר חשבון, או שמות אנשים שמעולם לא עבדו במלונות הרשת, או שהעסקתם ברשת כבר הסתיימה. המשיבה הפיקה בעבור אנשים אלה תלושי שכר, הדפיסה המחאות, והחתימה את מורשי החתימה עליהם. את ההמחאות העבירה המשיבה אל הקופאית הראשית וטענה כי יש לפרוע את ההמחאות כדי לשלם לאותם "עובדים" במזומן. לאחר מכן, העבירה המשיבה לנציגי מחלקת משאבי האנוש את הכספים ואת ההמחאות, התואמים את הרשימות המקוריות, ואילו את היתרה, היא שלשלה לכיסה הפרטי. באופן זה, כך נטען, קיבלה המשיבה לידיה במרמה סכום של כ-693,119 ש"ח.

           במסגרת האישום הרביעי, נטען, כי ביום 24.1.2010 או בסמוך לכך, זייפה המשיבה רישומי מחשב, ובהם רשימות "גמר חשבון" של חמישה עובדים, שכביכול היו אמורים לסיים את עבודתם בחברה. מעשים אלה ביצעה המשיבה, כך נטען, בכוונה לקבל במרמה את כספי ישרוטל, ולאחר מכן לגנוב אותם. לשם כך, הזינה המשיבה למערכת הממוחשבת נתוני שכר שקריים לגבי אותם חמישה עובדים, והדפיסה בעבורם המחאות, שעליהן היא החתימה את מורשי החתימה. ביום 27.1.2010, ניגשה המשיבה לבית העסק העוסק במתן שירותי מטבע, הציגה את עצמה בתור עובדת אגף משאבי אנוש בישרוטל, תחת שם בדוי, וניסתה לפדות המחאה של החברה בסכום של כ-18,905 ש"ח. העובדת במקום חשדה כי מדובר בדברי כזב, ולכן החלה לערוך בירורים טלפוניים לגבי בקשתה של המשיבה. בתגובה, נטלה המשיבה את ההמחאה ועזבה את המקום. כדי להסוות את מעשיה, חזרה המשיבה למקום עבודתה, יצרה קשר עם מנהלת החשבונות של אחד ממלונות הרשת, והורתה לה לבטל את כל חמשת ההמחאות האמורות. במעשיה אלה ניסתה המשיבה, לכאורה, לקבל לידיה במרמה סכום של כ-93,012 ש"ח.

           באישום החמישי טוענת העוררת, כי במסגרת תפקידיה, הכינה המשיבה פקודות שכר בדבר הוצאות השכר החודשיות בכל אחד ממלונות הרשת, לשם הזנת הנתונים למערכת הנהלת החשבונות הממוחשבת של ישרוטל. במהלך שנת 2009, במספר מועדים שאינו ידוע במדויק לעוררת, הכינה המשיבה פקודות שכר כוזבות, בכך שרשמה בהן הוצאות שכר גבוהות מהוצאות השכר האמיתיות של המלונות השונים, וזאת כדי להסוות את המעשים המתוארים באישומים הראשון והשני, כאמור לעיל.

           במסגרת האישום השישי, נטען, כי בין יתר תפקידיה, הופקדה המשיבה על הכנת תלושי שכר לחברי להקות זרות, אשר הועסקו במלונות הרשת באילת. כך, בין השנים 2008 ל-2009, ב-19 מקרים שונים (כמתואר בטבלה ה'), זייפה, לכאורה, המשיבה רישומי מחשב בנוגע לשכר ששולם לחברי הלהקות הזרות. זאת, במטרה להסוות את מעשיה הנטענים באישומים הראשון, השני והשלישי שבכתב האישום, כמתואר לעיל. במעשים אלה, כך נטען, אחסנה המשיבה, באמצעות עובדת אחרת, מידע כוזב במחשבי החברה ועשתה פעולות שונות בנוגע למידע זה, "כדי שתוצאות הפעולות תהיינה מידע כוזב ופלטים כוזבים, וכן גרמה לרישום כוזב במסמכי תאגיד בכוונה לרמות".

הבקשה לקבלת חומר חקירה והחלטתו של בית משפט קמא

4.             ביום 30.7.2012, הגישה המשיבה לבית-משפט קמא, בקשה לקבלת חומר חקירה מכוח סעיף 74 לחוק או לחילופין, לקבלת צו להמצאת מסמכים, בהתאם לסעיף 108 לחוק. במסגרת בקשתה, הגישה המשיבה רשימה ארוכה של חומר, המצוי בידי החברה, המהווה לטענתה "חומר חקירה", כמשמעותו בסעיף 74 לחוק. לפיכך, עתרה המשיבה, כי בית-משפט קמא יורה לעוררת לתפוס את החומר הנ"ל, ולמוסרו לעיונה. באופן זה, עתרה המשיבה לקבל לעיונה את תיקיהם האישיים של מספר עובדים בחברה, כמו גם את חומרי החקירה והביקורת שנאספו בעניינם של מספר עובדים ברשת (לרבות בעניינה שלה עצמה); את דו"חות השכר של החברה, הנוגעים לתקופה הרלוונטית לכתב האישום ולעובדים המופיעים בכתב האישום; את רשימת כלל העובדים הלא ישראלים, אשר עבדו בחברה בין השנים 2009-2007, כפי שהם מופיעים במערכת "חילן", ובמידה שקיים לאותו עובד חשבון בנק, גם את פרטי חשבון הבנק; את קלסרי המפרעות, המתייחסים למתן מפרעות לכלל עובדי הרשת, החל מיום 1.1.2007 ועד למועד הגשת כתב האישום; את תדפיסי חשבונות העו"ש של החברה, על גבי מדיה מגנטית; את דפי ההפקדות והמשיכות, הנוגעים להמחאות הרלוונטיות לכתב האישום; ואת "דו"חות 80" המונפקים לישרוטל על-ידי חברת "חילן" (להלן: דו"חות 80), המתייחסים לפרק הזמן שבין ינואר 2007 לבין ינואר 2010.

           ביום 2.9.2013, נקבע, כי הבקשה תידון בפני המותב הדן בהליכי המעצר, ולא בפני המותב הדן בתיק העיקרי.

           ביום 4.11.2012, כיממה טרם הדיון בבקשה, הגישה המשיבה לבית-משפט קמא בקשה שנייה לקבלת חומר נוסף, אשר לשיטתה, גם הוא מהווה "חומר חקירה", במשמעותו של סעיף 74 לחוק. במסגרת בקשה זו, עתרה המשיבה לקבל לידיה את תיקה האישי, כפי שהיה בתוקף במחלקת כוח אדם של החברה ביום 27.1.2010; את תוכנן המלא של תיבות הדואר האלקטרוני שהיו ברשות המשיבה בעת שעבדה בחברה; את ההעתק המלא של הכונן הקשיח במחשב, אשר היה בשימושה של המשיבה, בעת שעבדה בחברה; את רשימת הפעולות הרלוונטיות, שבוצעו במערכת הנהלת החשבונות "רוטשטיין", המצויה בשימוש החברה; ואת כרטסת השכר, כפי שזו מופיעה במערכת "חילן", של כל עובד ששמו מאוזכר בכתב האישום.

5.             ביום 5.11.2012, לאחר שנשמעו טענות הצדדים, הורה בית-משפט קמא לכל צד, להגיש, בכתב, את התייחסותו לטענות הצד השני, ובפרט נדרשה התייחסות לנטען בבקשתה השנייה של המשיבה. לאחר זאת, ביום 9.5.2013, מסר בית-משפט קמא את החלטתו בנדון, ובמסגרתה, הוא נעתר, כאמור, באופן חלקי, לבקשתה של המשיבה. בקצירת האומר נספר לקורא, כי, בהתייחס לבקשתה של המשיבה לקבל את תיקם האישי של שלושה מעובדי החברה, קיבל בית-המשפט את עמדת העוררת וקבע, כי, לאור מארג הראיות הקיים בתיק, הרי שאין בתיקים האישיים המבוקשים, כדי לתרום במאום להגנתה של המשיבה. בהקשר זה, הוסיף בית-המשפט וקבע, כי זכותם של העובדים לפרטיות גוברת על טענות המשיבה בעניין זה. בהתייחסו לדו"חות ביקורת השכר ולחומרים שנאספו במהלך הביקורת הפנימית בחברה, נעתר בית-משפט קמא, באופן חלקי, לבקשת המשיבה. בית המשפט הורה כי דו"חות ביקורת השכר לא יתפסו ולא יימסרו למשיבה, שכן מדובר "[בדו"חות] המשיקים למערך החשבונאי של רשת ישרוטל בהיבט ספציפי - עמידתה של הרשת בהסכמים קיבוציים", ולפיכך ברי שאין מדובר ב"חומר חקירה". ואולם, את דו"ח הביקורת, אשר ערכה החברה בנוגע לחשדות מושא כתב האישום, נדרשה העוררת להעביר לידי המשיבה, בהיותו של דו"ח זה, כך נקבע, בגדר "חומר חקירה", בעל חשיבות רבה להגנתה של המשיבה.